פסק-דין בתיק בע"מ 5794/03

הנשיא א' ברק:

           האם החלטה שיפוטית לפירוד בין בני זוג המשתייכים לעדה הנוצרית-קתולית שקול כנגד "פקיעת הנישואין עקב גירושין" לעניין הוראת סעיף 5(א) לחוק יחסי ממון בין בני זוג, התשל"ג-1973 (להלן: חוק יחסי ממון) - זו השאלה הניצבת לפנינו בערעור זה.

רקע עובדתי

1.        המערערת והמשיב, בני העדה הנוצרית-קתולית, נישאו בשנת 1980. עם נישואיהם עברה המערערת להתגורר בדירה בה התגורר המשיב בתמורה לתשלום דמי מפתח ודמי שכירות (משנת 1976). לזוג נולדו שלושה ילדים (בשנים 1981, 1984 ו- 1985). הדירה בה התגוררו השניים הינה הקומה הראשונה בבניין בן שתי קומות אשר שוכן על חלקה בעיר חיפה (להלן: החלקה). הבעלות על החלקה נרכשה במקור על ידי סבו וסבתו של המשיב. במרוצת השנים הועברו רבע מהזכויות בחלקה לאביו של המשיב. האב הוריש (בשנת 1987) את זכויותיו לאם המשיב, המתגוררת בקומה השנייה, תוך שהוא מורה בצוואתו על העברתן למשיב עם פטירת היורשת (תבדל"א). סבתו של המשיב, אשר נפטרה בשנת 1988, ציוותה להעביר רבע נוסף מכלל הזכויות בחלקה למשיב. ואכן, המשיב רשם (ביום 30.6.94) את זכויותיו מכוח צוואת סבתו במרשם המקרקעין.

2.        במהלך נישואיהם, ובעקבות לידת ילדי בני הזוג, ביצעו המערערת והמשיב שיפוצים מקיפים בדירתם שכללו הוספת חלק מקומת הקרקע לדירתם. משעלו יחסי בני הזוג על שרטון עברה המערערת (בשנת 1994), עם ילדיה, להתגורר בנפרד מחוץ לחיפה. היא הגישה (בשנת 1995) תביעה לפירוד ולמזונות לבית הדין הפטריאכלי הלטיני (להלן: בית הדין). בית הדין הצהיר בפסק דינו (ביום 1.9.00) על פירוד בין בני הזוג.

3.        בסמוך לכך הגישה המערערת (ביום 8.8.2000) תביעה לבית המשפט לענייני משפחה ובה עתרה להצהרה על זכויותיה במחצית מזכויותיו של המשיב בחלקה. זאת הן מכוח הסדר איזון המשאבים המצוי בסעיף 5 לחוק יחסי ממון והן מכוח הילכת השיתוף בנכסים. לטענתה, קיים חסר בסעיף 5 לחוק יחסי ממון לפיו הזכות לאיזון משאבים קמה עם פקיעת הנישואין עקב גירושין או עקב מותו של בן הזוג: עניינם של בני העדה הנוצרית-קתולית לא עמד לנגד עיניו של המחוקק בעת שחוקק את חוק יחסי ממון. לפיכך, המערערת טוענת כי יש לראות את צו הפירוד שנתן בית הדין כפקיעת נישואין לצורך החלת הסדר איזון המשאבים. כן נטען כי נסיבות חייהם המשותפים של בני הזוג מעידות על כוונתו של המשיב לחלוק עם המערערת את זכויותיו בחלקה באופן שוויוני. כך, בני הזוג נישאו כקתולים בידיעה כי לא ייפרדו עד יום מותם; השקיעו במשותף את כל כספם בשיפוץ הדירה בה התגוררו; נהגו ברכושו של המשיב כרכוש המשותף בין בני הזוג. על בסיס נסיבות עובדתיות אלה נטען, כי בין בני הזוג חלה הילכת השיתוף לצידו של הסדר איזון המשאבים או כהסדר נפרד וממצה. לחילופין, המערערת טענה כי היא זכאית, מכוח הסדר איזון המשאבים ולאור הילכת השיתוף בנכסים, למחצית מערך השבחת הדירה ולמחצית מהמיטלטלין שנרכשו על ידי בני הזוג. המשיב טען, כי בני הזוג אינם גרושים ולכן אין מקום להחיל את הסדר איזון המשאבים שבחוק יחסי ממון. מכל מקום, הסדר זה אינו יכול לחול על הזכויות אותן קיבל בירושה, כן טען המשיב כי חייהם המשותפים לא מגיעים לכדי מאמץ משותף ואורח חיים הרמוני המצדיקים את החלתה של הילכת השיתוף בעניינם. לטענתו, המערערת לא לקחה חלק בשיפוץ דירת המגורים.  

בית המשפט לענייני משפחה

4.        בית המשפט לענייני משפחה (השופטת צ' קינן) דחה (ביום 29.8.2004) את תביעתה של המערערת בכל הקשור לחלקה בזכויות המשיב בחלקה. נקבע, כי על בני הזוג לא ניתן להחיל את הילכת שיתוף הנכסים בשל העובדה שנישאו לאחר חקיקת חוק יחסי ממון. בו בעת נקבע, כי לא ניתן להחיל את הסדר איזון המשאבים שבחוק יחסי ממון, מאחר ונישואיי בני הזוג לא פקעו כנדרש בסעיף 5(א) לחוק זה. כן נקבע, כי לא הונחה תשתית עובדתית המאפשרת את בחינת טענת המערערת למחצית מהזכויות במיטלטלין שרכשו בני הזוג. בנוגע לחלקה של המערערת בשיפוץ הדירה, קבע בית המשפט כי המערערת זכאית למחצית מעלויות השבחת הנכס אשר הועמדו על 27,000 דולר. נקבע, כי תרומת המערערת לשיפוץ הדירה היתה משמעותית וכי שלילת זכאותה במחצית מעלות השיפוץ מהווה התעשרות שלא כדין מצד המשיב.

בית המשפט המחוזי

5.        על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה הגישה המערערת (ביום 27.11.2002) ערעור לבית המשפט המחוזי. היא חזרה על טענותיה בעניין זכאותה למחצית מזכויותיו של המשיב בחלקה מכוח הסדר איזון המשאבים ומכוח הילכת השיתוף. בית המשפט המחוזי (סגן הנשיא י' יעקבי-שווילי) דחה (ביום 21.4.2003) את הערעור. בית המשפט סבר, כי יתכן שקיים חסר בחוק יחסי ממון בכל הקשור בפקיעת נישואיהם של בני זוג קתוליים. אולם, בית המשפט  לא הכריע בעניין זה, מאחר ולדבריו גם אילו היה חל חוק יחסי ממון, המערערת לא היתה זכאית לאיזון משאבים לגבי הנכס. בית המשפט נימק את קביעתו בכך שהמשיב התגורר בדירה עוד לפני נישואי הזוג ומכיוון שהזכויות בחלקה הועברו לידי המשיב בירושה, הרי הן הוצאו מחובת איזון המשאבים (בהתאם לסעיף 5(א)(1) לחוק יחסי ממון). 

6.        על פסק הדין הוגשה בקשת רשות הערעור שלפנינו. המערערת התמקדה בטענותיה בקיומו של חסר בסעיף 5 לחוק יחסי ממון, אשר מונע את החלת הסדר איזון המשאבים על חברי העדה הנוצרית-קתולית. לטענתה, יש להחיל בעניינה את הסדר איזון המשאבים מכוח חוק יחסי ממון ובמקביל או לחלופין את הילכת השיתוף. לחלופין, היא מבקשת להצהיר על מחצית חלקה בזכויות המשיב בנכס מכוח דיני החוזים, הנאמנות, עשיית עושר ותום לב. המשיב מבקש לקיים את פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה.

7.        החלטנו ליתן רשות ערעור (ביום 3.5.2004). הפנינו את תשומת ליבו של היועץ המשפטי לממשלה לשאלת החלתם של ההסדרים בחוק יחסי ממון על בני עדות נוצריות קתוליות. היועץ המשפטי לממשלה העביר (ביום 19.8.2004) את חוות דעתו בנוגע לשאלה האמורה. עמדתו היא, כי ניתן להחיל את הסדר איזון המשאבים שבחוק יחסי ממון על חברי העדה הקתולית עם מתן צו פירוד קבוע. מעמדתו של היועץ המשפטי לממשלה - אשר נתמכה בסקירה שהכין נשיא בית הדין הלטיני קתולי בירושלים, האב א' עיסא - עולה, כי העילות להפקעה מוחלטת של קשר הנישואין בדין הקתולי מצטמצמות למצב בו ניתן להכריז על הנישואין כבטלים מעיקרם. דוגמה היא במצב בו בני הזוג לא חיו חיי אישות. לעומת זאת, הדין הקתולי מכיר בפירוד זמני או קבוע של בני הזוג. במצב דברים זה, בני הזוג הפרודים אינם רשאים להינשא בשנית ואיסור הניאוף הדתי ממשיך לחול עליהם. לגישתו של היועץ המשפטי לממשלה, יש לפרש את סעיף 5 לחוק יחסי ממון ככזה החל גם על בני זוג קתולים אשר ניתן בעניינם צו פירוד קבוע. ללא פרשנות זו, טוען היועץ המשפטי לממשלה, העדות הקתוליות מופלות, במסגרת הסדר איזון המשאבים, ביחס לכל חברי הדתות השונות אשר אינם מנועים מלהתגרש.

8.        המערערת הגישה (ביום 2.9.2004) טיעונים משלימים ובהם היא חוזרת על טענתה לקיומו של חסר בסעיף 5 לחוק יחסי ממון. כן היא תומכת בעמדת היועץ המשפטי לממשלה לפיה לשון הסעיף יוצרת אפליה שאינה מוצדקת בין עדות קתוליות לבין שאר העדות. המשיב הגיב (ביום 1.11.2004) לעמדת היועץ המשפטי לממשלה ולטיעוניה המשלימים של המבקשת. בתגובתו הוא חוזר על קביעת בית המשפט לענייני משפחה לפיה פירוד בין בני זוג קתולים אינו שקול לגירושין ולפיכך מונע את החלתו של הסדר איזון המשאבים בינו לבין המערערת.

המתווה הנורמטיבי

9.        המערערת והמשיב נישאו לאחר כניסתו לתוקף של חוק יחסי ממון. הם לא ערכו הסכם ממון. במצב דברים זה חוק יחסי ממון מסדיר את יחסי הממון בין הצדדים (סעיף 3א). סעיף 5(א) לחוק יחסי ממון קובע:

"עם פקיעת הנישואין עקב גירושין או עקב מותו של בן-זוג (להלן - פקיעת הנישואין) זכאי כל אחד מבני הזוג למחצית שוויים של כלל נכסי בני הזוג...".

האם חלה הוראה זו על בני העדה הנוצרית-קתולית? כידוע, הדין האישי של בני העדה הנוצרית-קתולית אינו מכיר בגירושין. עם זאת, הדין הקאנוני מכיר ב"פירוד" (separation) מסיבה מוצדקת. הפירוד יכול שיהא זמני (temporary) ויכול שיהא קבוע (permanent). סיבה מוצדקת לפירוד זמני יכולה להיות, למשל, פגיעה רוחנית קשה בחיים המשותפים או בילדים (ראו סעיף 1193 לקאנון הקתולי). הפירוק הקבוע מפרק את הקשר, הלכה למעשה, בין בני הזוג. בני הזוג אינם מחוייבים ואינם זכאים לחיי אישות משותפים. עם זאת, הם נשארים נשואים זה לזה. הם אינם יכולים להינשא לאדם אחר. איסור הניאוף ממשיך לחול עליהם. יצויין, כי פרט לעניין המזונות, אין הדין הקאנוני מסדיר את יחסי הממון בין בני הזוג. הבעלות ברכוש נקבעת על פי הדין האזרחי. על רקע זה ניתן לקבוע כי פירוד זמני בין בני זוג קתולים, בוודאי אינו מהווה "פקיעת הנישואין עקב גירושין". גדר הספיקות היא אם הפירוד הקבוע נופל למסגרת זו?

10.      הדיבור "פקיעת הנישואין" והתיבה "גירושין" אינם בעלי משמעות אחת ויחידה החלה בכל המקרים והמצבים. כמו כל דיבור שבחוק, משמעותם נקבעת על פי הקשרם. עמד על כך השופט זוסמן בציינו:

"דיבור שבחוק הוא יצור החי בסביבתו. הוא מקבל את צביונו מהקשר הדברים" (בג"ץ 58/68 שליט נ' שר הפנים, פ"ד כג(2) 477, 513).